בשנות שרותם בצבא הבריטי, היו מתנדבי הישוב בעיני עצמם "משרתם של שני אדונים": הוד מלכותו מלך אנגליה והנהגת הישוב. את המאמץ המלחמתי הם שרתו באומץ, בנאמנות, בכישרון ובחריצות, אף נפלו מהם חללים. את החיילים והחיילות מארץ ישראל ליוו נציגי הסוכנות וההגנה. בו בזמן שעשו למען הניצחון על צבאו של היטלר, החיילים הארצישראלים עסקו במשימות עליהן לא דיווחו ב"יומני המלחמה".
ידוע כי חברי לח"י היו מעורבים ברצח המושל הבריטי, לורד מויין.
המגויסים עסקו באיסוף נשק, תחמושת, מסמכים, מפות, ידיעות ועוד. כל דבר בעל ערך צבאי ומדיני הועבר בדרך לא דרך לארץ. הם סייעו כמידת יכולתם ל" עליה ב' ". הפגישה עם שארית הפליטה גרמה לכך כי הללו עמדו על זכותם לעלות לארץ ישראל.
במקומות שהשתחררו מהכיבוש האיטלקי ו/או הגרמני, סייעו החיילים מארץ ישראל לשקם את הקהילות היהודיות ואת מוסדותיהן. במקומות בהן היו קהילות בסכנה, כמו במצרים, סייעו בנשק ובהדרכה. במקומות שפגשו קהילות יהודיות וחיילים יהודים בצבאות שונים עשו נפשות לרעיון הציוני.
כאשר גבר בארץ הסיכסוך עם ממשלת בריטניה ונערכו חיפושים בישובים, הציעו מתנדבי הישוב במצרים להתפטר מצבא בריטניה. הסוכנות מנעה פעולת מחאה זאת יען כי חוקית הגיוס היה "לכל זמן החרום".
ביקורים ממנהיגי הישוב, כמו של משה שרת, אליהו גולומב ואחרים, הטילו משימות על החיילים והחיילות וחיזקו את הרגשת השליחות.
מעל לכל, היה הניסיון הצבאי והקרבי שרכשו החיילים מהישוב בצבא הבריטי בזמן שירותם הנכס החשוב ביותר עמו חזרו לארץ, כפי שאמר דוד בן גוריון: "להתנדבותנו למלחמת העולם השנייה יש חלק לא קטן בהצלת הישוב – היה לה החלק הארי באימונו ובהכשתו של צבא ההגנה לישראל".
