AUXILLIARY TERITORIAL SERVICE – A.T.S.
יחידה בשם זה הייתה קיימת בצבא הבריטי עוד לפני המלחמה.
בלחץ "מועצת ארגוני נשים" בארץ ואחרי מו"מ של משה (שרתוק) שרת עם השלטונות הבריטיים, הוחלט בסוף 1941 לגייס לצבא גם נשים בגילאים 45 – 18 שנה.
הנושא עורר ויכוח ציבורי בארץ. היו שהעלו את הנושא של מחסור בכוח אדם, בעיקר בהתיישבות העובדת, כמו כן הועלה נימוק מוסרי של שרות בנות בניכר בחברה זרה. בסופו של עניין התגייסו כ – 4,000 נשים, ארגוני הנשים בארץ ליוו אותן בשנות שירותן.
כדבר ראשון הכין הפיקוד הבריטי קבוצה של מפקדות ארצישראליות. בינואר 1942 נפתח קורס עם ששים מתנדבות, חלקן מפקדות בהגנה. הקורס הניב קצינות ומפקדות זוטרות יותר. לאחר מכן החל גיוס כללי. אחרי טירונות של חודש ימים, שרתו המגויסות בארץ, במצרים ובלבנון, לימים גם באיטליה ובאוסטריה. מספר רב היו אפסנאיות במחסני האספקה והציוד הענקיים בארץ ובמצרים, מספר דומה היו נהגות. הבנות הסיעו קצינים במכוניות קטנות. לימים הן נהגו אמבולנסים. חיילות נהגות הובילו שיירות של משאיות כבדות, לעיתים תחת התקפות מן האוויר, מטירה בצפון דרך המדבר המערבי לטוברוק. מגויסות אחרות היו עוזרות לאחיות, פקידות, מרכזניות, מפעילות את מחשב הראשון במזה"ת, מתקנות נשק וציוד צבאי לסוגו.
רוב הפלוגות של ה-A.T.S היו מעורבות: ארצישראליות ובריטיות בהרכבן ובפיקוד מעורב
חמש פלוגות היו לבסוף בהרכב ובפיקוד ארצישראלי
הסיוע של החיילות ששרתו באירופה לניצולי השואה היה משמעותי, בעיקר בטיפול בנשים ובילדים שביניהם.
הצנחניות לאירופה צנחו במדי ה – A.T.S. , למען תחשבנה כשבויות מלחמה אם תיתפסנה.
שרות בנות הארץ בצבא סדיר והמקצועות בהם עסקו, השפיעו על מעמד הנשים בארץ, גרם להקמת הח"ן כחלק אינטגראלי של צה"ל ולשרות צבאי חובה של בנות בישראל. 5 המפקדות הראשונות של הח"ן היו מפקדות בא.ט.ס – A.T.S.
