הגדוד השלישי
עם הקמת הרגימנט הארצישראלי וגדודי חיל הרגלים בקיץ 1942, אורגנו פלוגות ה"באפס" הוותיקות במסגרת הגדוד הראשון והשני, ונקבע כי הגדוד השלישי יורכב משתי פלוגות
הטירונים שהתאמנו בסרפנד(22 ו-24) ומן הפלוגות שתגויסנה בעקבותיהן (לימים פלוגות 28, 26 ו- 30). סגל הפלוגות נבנה מקצינים ומש"קים מן הפלוגות הוותיקות.
חודשים רבים לאחר שהוקמו שתי המסגרות הגדודיות הראשונות, היו עדיין הפלוגות שהרכיבו בסופו של דבר את הגדוד השלישי פלוגות בודדות ומפוזרות בכל הארץ.
מכיוון שזה מקרוב סיימו את הטירונות בסרפנד, הן הועסקו כמעט רק בתפקידי שמירה, ומיעטו להתאמן. פלוגה אחת (22) אף נשלחה למלא תפקידי שמירה במצרים.
רק ביולי 1943 הוחל בהקמת מפקדת הגדוד. קולנול מונטגומרי התמנה למג"ד, וקולנול לאו סקוט התמנה לסגנו. הפלוגות רוכזו באזור חיפה ממנו יצא הגדוד השני
לקירנייקה. פלוגה 22 הוחזרה ממצרים. לאחר שהגדוד הראשון הועבר בפברואר 1944 למצרים, נותר הגדוד השלישי יחיד בארץ והחלה בו תסיסה מחשש שיחמיץ את המלחמה.
ערב ההכרזה על הקמת החי"ל ב-20 בספטמבר 1944 קיבל הגדוד פקודה לנוע למצרים והיה הראשון להגיע לשטח הכינוס של הבריגדה בבורג' אל ערב, ממערב לאלכסנדריה.
מכיוון שהיה פחות מאומן מן הגדודים האחרים הובאו לגדוד מדריכים מבחוץ וקצינים ומש"קים רבים נשלחו לקורסים. תקן הגדוד אורגן מחדש כתקן של גדוד קו ראשון,
והוקמו פלוגה מסייעת ופלוגת מפקדה. הגדוד גם קיבל אמצעי לחימה שעד כה לא היו ברשותו. בנובמבר 1944 הפליג הגדוד יחד עם הבריגאדה כולה לטרנטו שבאיטליה ומשם
המשיך לשטח האימונים בפיוג'י שליד רומא. בפיוג'י נכנס הגדוד למשטר אימונים נמרץ והשתתף בתרגיל עוצבתי.
בתחילת מרס 1945 נע הגדוד במסגרת הבריגאדה צפונה לעבר החזית. הגדוד נכנס לקטע חזית שהיה יציב מזה חודשים אחדים, מאז נבלמה מתקפת הקיץ של בעלות
הברית מדרום למישורי לומבראדיה. ב- 3 במארס החלה ההתפרסות והגדוד יצא לכפר רו-סי בגזרת מצאנו - אלפונסינה, שבקטע המזרחי ביותר של קו החזית.
הקרקע בגזרה הייתה מישורית ופתוחה. האויב הגרמני שניצב ממול, עדיין לא ראה עצמו מובס, והוסיף להלחם בעקשנות. הגרמנים היו מחופרים בעמדותיהם ואש ארטילריה
בריטית צמצמה את פעילות החוץ שלהם. שטח ההפקר בין הכוחות היה ממוקש. עם הכניסה לקו נקבע סבב לפיו נועד כל גדוד לשהות שנים עשר יום בקו עצמו ולאחריהם שישה
ימים כגדוד עורפי בכוננות להתקפות נגד. הגדוד היה תחת פיקוד הדיביזיה ההודית השמינית ושימש כגדוד עורפי שלה.
ב- 11 במרס החליף הגדוד השלישי את הגדוד השני בקו הקדמי. הפעילות הייתה אופיינית לשגרת קו: סיורים, מארבים והיתקלויות בשטח ההפקר שבין הקווים, טפטופי אש
מרגמות ולעתים הפגזות ארטילריה. ב-19 במרס השתלטו שני סיורים של הגדוד השלישי, האחד בפיקוד הקצין היהודי-בריטי טוני ון-גלדר (שנהרג כעבור שבועות אחדים)
והשני בפיקוד הקצין משה ריננהולד (רינות), על שלוש עמדות שתפסו הגרמנים בשטח ההפקר, ושבו - לראשונה - 12 חיילים גרמנים, שאחד מהם נהרג מאש אויב במהלך התנועה אל
עמדות הגדוד.
למחרת, ה-20 במרס 1945, נטל הגדוד השלישי חלק מרכזי ביום קרב יזום שבו שיפרו החי"ל ובריגדה הודית שהחזיקה בקטע חזית סמוך את עמדותיהן בסיוע מטוסים, טנקים
וארטילריה. היתה זו הפעולה הצבאית המורכבת ביותר שביצעה הבריגדה עד אז. משימת הגדוד השלישי היתה להתקדם עד לכפר קטן בשטח ההפקר בשם לה ג'ורג'טה, לטהר אותו
מאויב ולהקים מוצב לידו, במקום בו נשבו הגרמנים ביום הקודם. כיבוש לה ג'ורג'טה הוטל על פלוגתו של יוחנן פלץ, וההכנות החלו לילות אחדים קודם לכן, כאשר סיורי הפלוגה
פינו את נתיב ההתקדמות המתוכנן ממוקשים. ביום הקרב התקדמה הפלוגה בליווי הטנקים ובחיפוי אווירי וארטילרי, הסתערה על המוצב הגרמני שבכפר וכבשה אותו.
הפלוגה התחפרה במוצב הכבוש ובלילה ספגה הפגזה והדפה התקפת נגד גרמנית. ב- 24 במרס סיימה החי"ל את חלקה בהחזקת הקו בגזרת אלפונסינה. הייתה זו תקופה
קצרה בגזרה שקטה יחסית מול אויב ברמה ממוצעת, שנועדה להכניס את החי"ל בהדרגה למשימות מבצעיות ולהקנות למפקדיה ולחייליה ניסיון קרבי תוך התקדמות
מן הקל אל הכבד. ההתרשמות הכללית מן הבריגאדה הייתה חיובית. מגזרת אלפונסינה עברה החטיבה תחת פיקוד הקורפוס ה- 10 בגזרת הנהר סניו.
בניגוד לגזרת אלפונסינה המישורית והפתוחה, היה קטע החזית החדש שאליו נכנסה הבריגאדה בעל אופי הררי ומבותר. השטח כולו היה ממוקש באופן פרוע. בין המערך
הבריטי לגרמני הפריד הסניו שהתפתל בתוך עמק צר. האויב שנגדו ניצבה החי"ל היה דיביזית הצנחנים הגרמנית ה- 4, שהורכבה ממתנדבים צעירים בעלי ציוד משופר ונשק
אוטומטי. בגזרה זו החזיקו שלושת הגדודים בקטעים של החזית, ולא התקיים ביניהם סבב. באור היום פעילות הגדוד הייתה בעיקר ארטילרית, ובלילות בוצעו סיורים ומארבים,
שהיו מעורבים לעיתים קרובות בהיתקלויות ובנפגעים.
באפריל 1945 החלו בעלות הברית במתקפה האחרונה - וכפי שהתברר,המכרעת - באיטליה. חלקה של החי"ל במסגרת זו היה צנוע ונמשך זמן קצר. משימתה היתה לצלוח את הסניו
ולבצע התקפה מוגבלת על המוצבים הגרמנים שמצפון לו, כהסחה למאמץ ההבקעה העיקרי, ולהשתלט בהמשך על הרכסים שמצפון לסניו ממול לגזרתה.
ב- 11 באפריל 1945 כונס הגדוד השלישי מעמדותיו והתארגן במהירות לקראת ההתקפה. בשעות הצהריים החלה הפלוגה הראשונה שלו לחצות את הסניו, בעוברה דרך ראש הגשר
שכבש הגדוד השני. משימתו של הגדוד השלישי הייתה לכבוש את הכפר מונטה-גביו במעלה הרכס שמצפון לסניו. הצנחנים הגרמנים אמנם נסוגו, אולם ההתקדמות במעלה ההר
לנוכח ההתנגדות הנחושה שגילה המשמר העורפי הגרמני היתה איטית ונתקלה בקשיים. הגדוד נעצר עם חשיכה והתחפר בכפר קטן אוסאנו לאחר שחיסל בשמך היום כמה קיני
התנגדות. סיורים שנשלחו באותו לילה איתרו חוליות גרמניות בכמה בתים והשמידו אותם. אבדות הגדוד באותו יום היו שלושה חיילים וכעשרים פצועים.
למחרת, ה- 12 באפריל, התחדשה התקדמות הגדוד תוך הסתייעות בארטילריה, במשחיתי טנקים של סוללה בריטית ובפלסים שפינו את ציר ההתקדמות ממוקשים. עד לשעות הצהריים
השתלט הגדוד על כל רכס מונטה-גביו. הגדוד המשיך להתקדם בעקבות הגרמנים הנסוגים, ובשעות אחר הצהריים השתלט על כפר בשם מונטה קואזולה שני קילומטר צפונה יותר. סיור
שנשלח מתוך הפלוגה המובילה יצר מגע עם יחידות הדיביזיה הפולנית שהתקדמה באגפה הימני של החי"ל לעבר קסטלבולונזה, אימולה ובולוניה. הכוחות הגרמנים הנסוגים הצליחו
לנתק מגע, וב- 14 באפריל רוכז הגדוד ביחד עם הגדוד השני והוחזר לאחור למנוחה, אל מדרום לסניו באזור בריזיגלה. לחיילים נמסר כי הם הוצאו מהחזית למנוחה של שתי
יממות. לאמיתו של דבר, התארכה המנוחה מעבר למצופה, והחי"ל סיימה בכך את חלקה במתקפה של בעלות הברית. ההרגשה השלטת הייתה, הרגשת תסכול על הקטיעה הפתאומית
של ההשתתפות בחזית. יחד עם זאת, התסכול אוזן במידת מה על ידי תחושת סיפוק ממה שאכן נעשה, ובמיוחד מימי ההתקדמות מצפון לסניו. ההוצאה המוקדמת של החי"ל מקו החזית נבעה,
ככל הנראה, משינוי המשימות של הקורפוס ה- 10 וממיעוט מספרם של אנשי החי"ל. במאי 1945 הועבר הגדוד, יחד עם כל הבריגדה, לאזור טארביזיו באיטליה, סמוך למשולש
הגבולות איטליה-אוסטריה-יגוסלביה, והתמקם בכפר קאמפורוסו. בגדוד שרתו חיילים רבים שמשפחותיהם נספו בשואה. אחרים טעמו בעצמם טעמו של דיכוי נאצי בארצות מוצאם קודם
למלחמה או במהלכה. על רקע זה אירעו בגדוד, כמו בשאר היחידות, התפרצויות כלפי גרמנים בדרל לטארביזיו ובימים הראשונים לשהות החי"ל באזור, התפרצויות שנחלשו בהדרגה. ימי
טארביזיו ציינו גם את ראשיתו של המפגש בין חיילי הבריגאדה לבין ניצולי השואה, מפגש שהיה בעל חשיבות היסטורית גדולה עוד יותר מזו של המפגש עם הגרמנים בחזית.
בסוף יולי 1945 הועברה החי"ל מטארביזיו לבלגיה ולהולנד. הגדוד השלישי נשלח בתחילה לטורניי שבבלגיה, ועבר לאחר-מכן לוואסנאר שבהולנד. הפלוגות התפזרו במקומות שונים
בהולנד ופיקחו על יחידות של שבויים גרמנים שהועסקו בפינוי מוקשים ובשיקום תשתיות. בתחילת נובמבר עבר הגדוד לבלגיה והתחלף עם הגדוד הראשון. בפברואר 1946 נערך חילוף
חוזר והגדוד חזר להולנד.
התעסוקה הרשמית של יחידות הבריגדה בבלגיה ובהולנד הלכה והצטמצמה עם הזמן, בעקבות העברתם של יותר ויותר תפקידים במרחב לידי הצבא ההולנדי והבלגי. הבריטים
החלו לתכנן את פירוקן של היחידות העבריות ושחרור חייליהן מהצבא. ב- 1 במאי 1946 הגיעה לחי"ל הוראת השחרור המזורז והפירוק הכללי. בסוף מאי רוכזה החי"ל בגנט שבבלגיה,
והחל תהליך השחרור. ב- 9 ביולי 1946 יצאה קבוצת המשתחררים האחרונה מנמל קאלה בדרכה למצרים ומשם לארץ ישראל.
