header

שליחות הצנחנים לאירופה

שליחות הצנחנים לאירופה:

גולת הכותרת של פעולת היישוב למען יהודי אירופה בתקופת המלחמה היו מבצעי שליחותם של הצנחנים מן הארץ שצנחו באירופה בשנים 1943-1945. בהיעדר יכולת פעולה עצמית של היישוב, חייבו מבצעים אלו שיתוף פעולה הדוק עם הגורמים הבריטיים החשאיים שעסקו בהפעלת תנועות המחתרת באירופה ובחילוץ שבויים של בעלות הברית ממנה. לאחר שהגיעו לארץ-ישראל הידיעות על השמדת יהודי אירופה, בשלהי 1942, פנתה הסוכנות היהודית אל המפקדה הבריטית ואל המיניסטר התושב במצרים וגיששה בדבר האפשרות להקים כוח קומנדו ארצישראלי שיופעל מאחורי הקווים בבלקן ויוכל גם לסייע ליהודים שם. ואולם, השירותים הבריטיים העדיפו מתנדבים יחידים שישתלבו במשלחות הקישור אל הפרטיזנים בארצות הבלקן. בינואר 1943 חתמו נציגי הסוכנות באיסטנבול על סיכום עם טוני סיימונדס, מפקד A Force הבריטי, יחידה שעסקה במילוט שבויים ובחילוצם משטח האויב, על החדרת שליח יהודי-ארצישראלי לרומניה, שיעסוק בהברחת יהודים וטייסים שבויים. ואולם, A Force היה גוף קטן וצרכיו היו מצומצמים כל עוד לא התנהלה לחימה בבלקן ולא הוחזקו בו שבויים של בעלות הברית במספרים גדולים. הסיכוי לחדירה משמעותית יותר לאירופה הכבושה היה טמון אז בשיתוף פעולה עם "מנהלת הפעולות המיוחדות" (SOE - Special Operations Executive ) שהפעילה את תנועות הפרטיזנים ביוגוסלביה וביוון.לאחר משא-ומתן עם ה- SOE, נבחרו במרס 1943 14המועמדים אומנו באלחוט, בהכרת הצבא הגרמני והצבאות המקומיים, בצופנים, בכללי מועמדים לשליחות בארצות הבלקן השונות ונשלחו לקורס הכנה במצרים. הקונספיראציה ובצניחה. הבריטים עמדו על כך שהמועמדים הארצישראליים, יתגייסו רשמית לצבא הבריטי. על רקע מחלוקת בשאלה זו פרשו כמה מן המועמדים מן האימונים. במאי 1943 צנח ביוגוסלביה הצנחן הארצישראלי הראשון, פרץ רוזנברג, ששימש קודם מדריך אלחוט בסרבו-קרואטית בבסיס ההדרכה של ה- SOE במצרים ועתה היה אלחוטן של משלחת הבריגדיר מקלין - המשלחת הבריטית במטהו של מנהיג הפרטיזנים היוגוסלביים טיטו.בשלהי ספטמבר 1943 צנחו ברומניה לובה גוקובסקי ואריה פיכמן בשליחות A Force. תקוות רבות נתלו בשליחותם. אולם המטוס טעה בניווט והצניחם לתוך לב-עיר במרחק רב מן המקום המיועד בו המתינו להם אנשי המחתרת החלוצית ברומניה. גוקובסקי נפצע, והשניים נשבו על ידי הרומנים. פיכמן אף נשלח לחקירה בגרמניה, אך הוחזר לאחריה לכלא רומני. הבעיה העיקרית בתכנון השליחות הייתה הצניחה ברומניה ובהונגריה. לאחר כמה כישלונות הוחלט להצניח את השליחים בשטחים שהוחזקו על-ידי הפרטיזנים ביוגוסלביה ולהסתייע בהם לחציית הגבולות להונגריה ולרומניה. במרס 1944 הגיעה לאיטליה קבוצה בת שבעה גברים ואישה אחת שנועדו להגיע מיוגוסלביה להונגריה (חנה סנש, יואל פלגי, פרץ גולדשטיין ויונה רוזן) ולרומניה (אבא ברדיצ'ב, שוריקה ברוורמן). ארבעה מהם צנחו באותו שבוע ביוגוסלביה. באותו זמן החל ה- SOE להחדיר ליוגוסלביה כמה מן הצנחנים שאורגנו במסגרתו, בעיקר כאלחוטנים במשלחות הקישור לפרטיזנים. קבוצות אלו הוקמו על פי העקרונות שנקבעו על ידי הבריטים ואשר, לפיהם היו מוכנים לשלב בפעולותיהם מתנדבים ארצישראליים יחידים, ובדרג נמוך אף לאפשר להם לפעול בשליחות יהודית. אולם במוסדות היישוב שבה וניעורה התוכנית מתחילת 1943 בדבר החדרת יחידות קומנדו ארצישראליות גדולות יותר במטרה לעורר ולארגן את יהודי הארצות הכבושות להתנגדות ולמלטם אל שטחי הפרטיזנים ביוגוסלביה. ההצעות הועברו לבריטים בפברואר 1944, אך הבריטים טענו כי בנסיבות המבצעיות השוררות בבלקן ההצעות אינן מעשיות. ב- 3 במאי 1944 הוצנחו ברומניה שני צנחנים: אריה לופסקו ויצחק מקרסקו. צניחתם עברה בשלום. אך התברר, כי הם נתפסו ונעצרו כעבור יומיים בעת ביקורת שגרתית. באותו זמן לערך הוצנח דן לאנר בגוריציה שליד מפגש הגבולות יוגוסלביה - איטליה - אוסטריה. כאן חבר אל פרטיזנים יוגוסלביים שהעבירוהו אל מעבר לגבול האוסטרי. צניחה נוספת התבצעה באותם ימים באיטליה. אנצו סרני ליווה את קבוצת הצנחנים הראשונה לבארי, ושכנע את אנשי ה- SOE להכשיר אף אותו לצניחה. ראשי היישוב התנגדו, אך סרני הדף את כל הלחצים שהופעלו עליו. ב- 15 במאי 1944 צנח סרני בחלק הכבוש של איטליה, רחוק ממטרתו, וככל הידוע נפל מיד לאחר נחיתתו בידי יחידה גרמנית, נשלח למחנה דכאו ומת בו. בראשית יוני החליטו הבריטים לנסות שוב צניחה בתוך רומניה, ושייקה טרטכנברג (לימים: דן) ומנו בן אפרים צנחו ליד העיר אראד. בו בזמן הוטל על אבא ברידצ'ב, שצנח ביוגוסלביה, לחצות את הגבול לטרנסילבניה ברומניה ולארגן את קבלתם של שני הצנחנים הבאים שנועדו לצנוח ברומניה, דב ברגר (לימים: הררי) וברוך קמינקר (קמין). ברדיצ'ב לא הצליח לחצות את הגבול, אך בתחילת יולי צנחו ברגר וקמינקר ברומניה. ארבעת הצנחנים שנועדו לחצות את הגבול להונגריה בעזרת הפרטיזנים היוגוסלבים המתינו שלושה חודשים עד שיצאו לדרכם. הפרטיזנים ביקשו לנצלם לקבלת אספקה מוצנחת מהבריטים, ולא מיהרו להעבירם את הגבול. בינתיים נכבשה הונגריה על-ידי הצבא הגרמני והתנאים בה השתנו לחלוטין. שוב לא היה מדובר בחדירה לארץ גרורה אלא לארץ כבושה. חנה סנש נלכדה סמוך לאחר מעבר הגבול, וכאזרחית הונגרית הובאהלמשפט, נידונה למוות והוצאה להורג. יואל פלגי ופרץ גולדשטיין נעצרו לאחר בואם לבודפשט הבירה. גולדשטיין נשלח למחנה ריכוז ומת בו, ואילו פלגי הצליח להימלט ולהסתתר בבודפשט עד שחרורה על-ידי הצבא האדום יואל רוזן לא חצה את הגבול, לאחר שהתברר כי תמונתו ותוכנית חדירתו נפלו בידי שירותי הביטחון ההונגריים. בקיץ 1944 כבש הצבא האדום את רומניה ובולגריה, והצנחנים שיצאו למשימות בארצות אלו התחילו לחזור מהן לקהיר. באותו הזמן צנחו חמישה צנחנים ארצישראלים במסגרת משלחות הקישור הבריטיות אל הפרטיזנים הסלובקים שהחזיקו במובלעת בנסקה-ביסטריצה. במובלעת זו התקבצו ניצולים יהודים שהצנחנים סייעו להם, והיא נועדה לשמש נקודת-מוצא לניסיונות חדירה להונגריה ולרומניה. אבא ברדיצ'ב, שצנח בסלובקיה לאחר שתי צניחות ביוגוסלביה, יצא עם קצינים אמריקנים לאזור הגבול הרומני, נלכד והוצא להורג בכלא ברטיסלבה. באופנסיבה הגרמנית נגד המורדים הסלובקים נהרגו שלושה מארבעת הצנחנים הנותרים: חביבה רייק, רפי רייס וצבי בן-יעקב. היחיד שניצל מן המשלחת היה חיים חרמש. בארץ הקיף מפעל הצנחנים בשנים1943-1945 כ-250 מועמדים שהתנדבו לשליחות. 110 מהם עברו קורסים שונים להכנה, אולם רק 35 יצאו לשליחות אל מעבר לקווי האויב. מקצתם באו משורות המתנדבים שכבר שירתו בצבא הבריטי וביקשו להתנדב למבצעים המיוחדים (דב הררי, אריה פיכמן, ברוך קמין, ראובן דפני, ועוד). אחרים באו משורות תנועות ההתיישבות והפלמ"ח. מלבד קבוצה זו, שאורגנה באמצעות מערכת התיאום של השיתוף החשאי עם הבריטים, מילאו כמה מתנדבים ארצישראליים שליחויות דומות מאחורי קווי האויב ובארצות הכיבוש ביוזמתם. בולטים ביניהם ד"ר ישראל מהרי"ק, רופא שצנח פעמים רבות ביוגוסלביה; יחיאל קאסאפ ובנימין גפנר, שהתנדבו באיטליה למשימות מאחורי הקווים וחילצו שבויים של בעלות הברית ויהודים מצפון איטליה הכבושה לדרום איטליה שבידי בעלות הברית. קאסאפ - המתנדב הארצישראלי שעוטר בעיטור הגבוה ביותר במלחמה - נהרג באחד המבצעים הללו, ואילו גפנר הוצנע כנראה משום היותו חבר לח"י. קפטן אדולף רבינוביץ, סטודנט ארצישראלי שהתגייס בתחילת המלחמה בבריטניה, צנח שבע פעמים בצרפת ובפעם השביעית נלכד והוצא להורג. לפעולתם של הצנחנים היו מלכתחילה שני היבטים: האחד היה קשור במאמץ המלחמתי הכללי, והאחר נגע לעזרה ליהודים, הצלתם והכשרתם הציונית. שליחותם של הצנחנים הייתה פעולה קטנה יחסית בתוך מכלול המבצעים המיוחדים של הבריטים בארצות הכבושות. המאמץ המדיני, המודיעיני והתכנוני שהושקע בה, היה מעל ומעבר להיקפה המבצעי, מכיוון ששליחותם של יחידים נתפסה כשלב ראשון לשליחות רחבה הרבה יותר. אלא, ששליחות נרחבת כזאת לא הייתה כנראה אפשרית באותן הארצות בתנאי המלחמה. המעצורים העיקריים שעמדו בפני הצנחנים לא היו מדיניים, אלא מבצעיים וטכניים. באותן ארצות שבהן הם פעלו לא עלה בידם של הבריטים להפעיל סוכנים למשימות מיוחדו בתקופה שקדמה לבואם של הצנחנים, וכמעט שלא הצליחו להפעיל סוכנים אחרים בו זמנית עמם. חשיבותם העיקרית של שליחות הצנחנים נשארה בסמליות הגדולה שבה.

 

You are here: