header

הווי

המתנדבים הארצישראלים לצבא הבריטי באו מכל שכבות הישוב ומכל העדות, בעלי אמצעים, מובטלים ומי שלא ידעו קרוא וכתוב. רבים היו בוגרי עליית הנוער, ללא משפחה וללא בית בארץ, להם השרות הצבאי שימש לקליטה חברתית וגם סייע להם בידיעת הלשון העברית ותולדות הישוב.

 מתנדבי הישוב שמצאו עצמם בחברה זרה להם ובארצות שלא הכירו, עשו ככל יכולתם במשך שרותם הצבאי לשמור על הווי יהודי ואווירה ארץ - ישראלית גם ביחידות המעורבות ולא כל שכן ביחידות העצמאיות.

 בצבא הבריטי נקראו מתנדבי הישוב "פלסטינאים" – כך נכתב בפנקס החוגר וכך סומנו מדיהם במילה "Palestine". למספרם הצבאי הוסיפו את האותיות "Pal" ולבנות "WPal".

 תנאי השרות לא היו קלים - האקלים לעיתים קשה. מי ששרת במזה"ת זכה לחופשה אחת לשלושה חדשים בלבד; המדים לא היו נוחים, במחנות פגשו פשפשים וכינים, שירותים בלי מחיצות ואוכל בכלי מתכת.

 

 המתנדבים מהארץ שמרו על שימוש בשפה העברית, עמדו על תרגום פקודות לעברית במידת האפשר. ניסו להניף דגל כחול לבן, דבר שהיה מותר רק בבריגדה. במהלך השרות, הפכו חלקם של היחידות (הבנים והבנות) לארץ - ישראליות בפיקוד ארץ - ישראלי.

עתון לחייל

 ביחידות שמרו על חג ושבת ועשו לשיתוף יהודים מצבאות אחרים באירועים אלה. החיילים התארחו במועדונים שהקהילות היהודיות פתחו עבור שעות הפנאי שלהם וגם קשרו קשרים עם משפחות יהודיות מקומיות.

ההווי הצבאי והחיים מחוץ לגבולות ארץ ישראל העשירו ללא ספק את כולם. חלקם של המתנדבים למדו מקצועות ששימשו אותם בשירותם בצה"ל ובחייהם האזרחיים. רבים מצאו בני/ות זוג.

שירים עבריים רבים מקורם בתקופה הזאת וכן מספר ספרים שנכתבו תוך כדי השרות ולאחריו

החיילים, בעודם באירופה, הקימו את "המרכז לגולה", הוציאו לאור עיתון עברי "לחייל", ומאוחר יותר יסדו את "אוצר החייל" ואת "איגוד החיילים המשוחררים בישראל". 

היה ניסיון לקיים חיי תרבות ולהכיר את תרבות המקום. רגעי התרגשות בכל המוצבים במצרים גרמו ההופעות של הגברת הראשונה של התיאטרון העברי, חנה רובינא, ושל התזמורת הפילהרמונית.

 

במצרים התארגנה הלהקה הצבאית שקראה לעצמה "מעין זה" בהנהלתו של אליהו גולדנברג ועם השחקנים חנה מרון, יוסי ידין ובתיה לנצט. הלהקה יצאה לאירופה והופיעה בהצלחה רבה בפני החיילים העבריים וניצולי השואה. השיר "כל הדרכים מובילות לרומא " היה סימן ההיכר של הלהקה.

 

"האגודה למען החייל" וארגוני הנשים שלחו חומר קריאה ושי לחגים, לרוב בצירוף מכתבי תלמידים מהארץ. "האגודה למען החייל" וארגוני הנשים דאגו גם למשפחות במצוקה בארץ ואף הקימו מעון לילדי מגויסות.

 

לאחר המלחמה ממשלת בריטניה מימנה את "המשך הלימודים" של מי שהפסיקו את לימודיהם בעת הגיוס.

You are here: